המצאת טביעת האצבע הגנטית

בערב סתווי של שנת 1981, אירע אחד הפשעים המזעזעים בתולדות המדינה. ילד חיפאי צעיר בן 12 בשם ישראל נולמן יצא מביתו לעת ערב, ונעלם. לאחר יומיים נמצאה גופתו מוטלת בואדי סמוך, כשעליה סימנים שהעידו שהוכה, נאנס ונרצח באכזריות.

המשטרה התקשתה לאתר חשוד במעשה, אך לאחר שבועיים מצאה מישהו. משה עזריה, צעיר בן 21 בעל פיגור שכלי, נעצר על חיבוק וניסיון לנשיקה של נערה. השוטרים החליטו לחוקרו גם על הרצח, ואחרי שהיכו אותו, הודה בו. ההודאה היתה מבולבלת מאוד, בסתירה מוחלטת לממצאים בזירה, ובנוסף הודה עזריה גם בשלל עבירות אחרות שכלל לא התרחשו. למחרת בבית המשפט חזר בו עזריה מההודאה וטען שהוכה קשות. השופט מינה קצין משטרה לבדוק את ההודאה. שנים אחר כך העיד אותו קצין כי מצא ראיות ברורות להכאתו של עזריה ואף כתב דו"ח ובו מסקנתו שההודאה היא הודאת שווא, אך הפרקליטה התובעת בתיק ושני קציני משטרה בכירים זימנו אותו לפגישה בפרקליטות, הפעילו עליו לחץ כבד וגרמו לו לגנוז את הדו"ח ולא להציגו לבית המשפט. התביעה גם הסתירה בדיקת פוליגרף שנערכה לעזריה ובה יצא דובר אמת כשהכחיש שרצח, ודו"ח נוסף אותו הכין קצין משטרה אחר לפני המשפט ובו הגיע למסקנה כי עזריה חף מפשע.

ההודאה הראשונית והמבולבלת של משה עזריה לא הספיקה להגשת כתב אישום, ולכן השאירה אותו המשטרה במעצר במשך חודשיים! בסופם הובא עזריה המפוחד לחקירה נוספת במחוז תל אביב. שם נחקר הצעיר המפגר מבוקר עד ערב, ובוצעה לו בדיקת פוליגרף נוספת שארכה שתים עשרה שעות רצופות. רק כחמש עשרה שנים אחר כך התגלתה הקלטה של אותה חקירה, וממנה עולה כי החוקרים כתבו ב"הודאה" שלו דברים שכלל לא אמר, השמיטו דברים שכן אמר, וכיוונו אותו במפורש ל"פרטים מוכמנים".

בבית המשפט כמובן לא נחשפו כל אותן עוולות, ומשה עזריה הורשע באונס ורצח ישראל נולמן ונשלח למאסר עולם. גם בית המשפט העליון דחה את ערעורו, בעיקר בזכות אותם "פרטים מוכמנים" אותם ידע לכאורה.

שופטי העליון שדנו בערעורו של עזריה, לא ידעו שבאותם ימים ממש של סתיו 1984 בהם ישבו על המדוכה, גילה בחור צעיר אלפי קילומטרים משם תגלית אדירה שתשנה את עולם פענוח הפשעים לתמיד. אלק ג'פריס היה חוקר בריטי צעיר שעבד במעבדתו השקטה באוניברסיטת לסטר שבאנגליה, והקדיש את רוב זמנו למחקר גנטי על גנים משעממים למדי (בטא-גלובינים אם ממש חשוב לכם לדעת...). יום אחד, טכנאי במעבדתו הביא למעבדה דנ"א שאסף מבני משפחתו לצורך מחקר. כשבדק ג'פריס את התמונה הגנטית שעלתה מהדגימות, נדהם לראות שהאיזור הגנטי עליו התמקדו מאפשר להשוות בקלות בין דגימות דנ"א, ולזהות באופן פשוט, זול ווודאי האם שתי דגימות ביולוגיות שייכות לאותו אדם. ג'פריס הבין את ההשלכות של תגליתו, ומיהר לפרסמה. מאותו רגע ניתן יהיה להשוות בין דגימות דנ"א של חשודים בפשע, לבין דגימות דנ"א שנמצאו בזירת הפשע (כמו שערות של התוקף, זרע שנשאר במקרי אונס, או תאי עור שנשארו על חפצים בזירה או מתחת לציפורני הקורבן). שנה אחר כך כבר ישתמש ג'פריס בשיטה שפיתח כדי לשחרר נער בריטי צעיר בעל פיגור שכלי שהודה באונס ורצח שלא ביצע, וגם כדי ללכוד את הפושע האמיתי. עולם חדש נפתח, ומשטרות ובתי משפט בכל העולם החלו להשתמש בהשוואות דנ"א כדי לפתור פשעים. כשהדנ"א מזירת הפשע התאים לחשוד, הדבר הוביל להרשעה, ובמקרים אחרים כשהדנ"א לא התאים, שוחררו חפים מפשע שעמדו בפני מאסר ממושך, ואף כאלה שכבר ריצו עונשי מאסר כבדים על לא עוול בכפם.

חזרה לישראל. למשטרה ולפרקליטות בישראל בשנים שלאחר הרשעתו של עזריה היתה בעיה. בעוד משה עזריה יושב בכלא, שני ילדים נוספים מצפון הארץ נאנסו ונרצחו באכזריות ובאותה שיטה ממש. בעקבות ביקורת שהתעוררה בעניין כנגד המשטרה והפרקליטות, מינתה הפרקליטות צוות שיחקור את התנהלות החקירה והמשפט. באופן לא מפתיע, הצוות הגיע למסקנה שלא נפל כל פגם בפעולת המשטרה והפרקליטות. אגב, ברצח אחד מהילדים הנוספים, דני כץ, הורשעו חמישה ערבים מסכנין, על סמך הודאות שנגבו מהם באלימות קשה של המשטרה (דבר שתועד בהקלטות של השב"כ שלא נחשפו בזמן משפטם), וללא בדל ראיה פורנזית שקשרה אותם לרצח.

שנים בודדות לאחר תגליתו של ג'פריס, כשאפשרויות השימוש בדנ"א הלכו והתבררו בעולם, החלו עורכי דינו של עזריה לבקש מהפרקליטות את בגדיו של ישראל נולמן שלבש בעת שנרצח לטובת בדיקת דנ"א. על מכנסיו של הילד היו כתמי זרע של האנס והרוצח, וכעת כשהטכנולוגיה איפשרה השוואת דגימות דנ"א, היה ברור שניתן יהיה לשחרר את עזריה במידה והדנ"א שלו לא יתאים לדגימה מזירת הפשע. חמש שנים לאחר הרשעתו הסופית של עזריה בבית המשפט העליון, נשלחה הבקשה לפרקליטות. פרקליטת המחוז (ששימשה כתובעת במשפטו של משה עזריה) הודיעה שהיא מסרבת למסור את הבגדים. ההתכתבויות מול רשויות המדינה והבקשות לבדיקת הדנ"א המשיכו במשך ארבע שנים נוספות! בסופן, הודיע עוזר ראש אגף החקירות של המשטרה, שבעצם הראיות מהתיק כולל המכנסיים המדוברים הושמדו כבר שנים קודם לכן (בניגוד לחוק). מעניין לציין כי הפרקליטה שסירבה למסור את הבגדים והקצין שמסר כי הראיות הושמדו היו אותם פרקליטה וקצין משטרה בכיר שנפגשו עם קצין המשטרה שבדק את האלימות שהופעלה על עזריה בחקירה, ושלחצו עליו לגנוז את דו"ח החקירה.

ב1997, שש עשרה שנים לאחר שנכלא משה עזריה, הגיעה הפרשה לסופה המשפטי העגום, כאשר השופט אהרון ברק דן בבקשת עורכי דינו של עזריה לקיים משפט חוזר. ברק דחה את הבקשה וקבע כי לא נגרם למשה עזריה עיוות דין.

גם אם היה ברק מחליט אחרת, למשה עזריה כל זה כבר לא יכול היה לעזור. אחרי שנים בודדות בכלא איבד עזריה את שפיות דעתו ואושפז במחלקה הפסיכיאטרית. מאז לא התאושש.

פסט פורוורד ל 2006. בקצרין שבגולן נרצחת תאיר ראדה, ילדה צעירה בת 13. רומן זדורוב, פועל בניין שהועסק בשיפוצים בבית הספר נעצר, ואחרי חקירה אינטנסיבית הודה ברציחתה. לאחר זמן קצר חזר בו מהודאתו, אך הורשע בכל זאת וגם הערעור שלו לעליון נדחה. בניגוד למשה עזריה, זכה זדורוב לאחר חמש עשרה שנים למשפט חוזר.

עשרות דגימות דנ"א נאספו בזירת הרצח של תאיר ראדה. על מה בדיוק נאסף, מה ניתן ללמוד מהראיות, ומה קרה לחלק מהן (רמז – הן הושמדו) תוכלו ללמוד בכתבה אחרת בבלוג.