מלחמת הקורונה הראשונה

בחודש דצמבר, שף סיני מומחה לבישול חיות בר אקזוטיות אושפז בבית החולים עם דלקת ריאות קשה במיוחד. זמן קצר אחריו התאשפזו אשתו, שתי אחיותיו, ושבעה רופאים שטיפלו בו, כולם עם אותה דלקת ריאות אלימה ולא מוכרת לרופאים. בתוך מספר שבועות מספר החולים במחלה החדשה עמד כבר על מאות והיא הראתה שיעורי תמותה מבהילים. ממשלת סין הסתירה את המידע ולא דיווחה עליה לארגון הבריאות העולמי, ורופא סיני שניסה להתריע על ממדי המגיפה נרדף על ידי השלטונות ונעצר. נשמע מוכר נכון? אז זהו שלא. הסיפור הזה התרחש לפני 20 שנים! והוא לא התחיל בעיר ווהאן כמו מגיפת הקורונה שהיכתה גלים בעולם, אלא 1000 קילומטרים משם, במחוז גואנדונג שבדרום סין.

ב21 לפברואר 2003, חודשיים לאחר תחילתה של המגיפה, חצה רופא סיני שקצת הרגיש לא טוב את הגבול להונג קונג, ובתוך ערב אחד הדביק ללא ידיעתו שישה עשר אנשים ששהו איתו באותו מלון, רבים מהם מקומה 9 בה שהה באותו לילה גורלי. מאחד מהם שאושפז נלקחה דגימה מהריאה, ובה נמצא לראשונה גורם המחלה. וירוס לא מוכר, ממשפחת וירוסי הקורונה. השם שניתן לוירוס ולמחלה היה "תסמונת נשימתית חריפה חמורה", או בראשי תיבות באנגלית SARS-COV (סארס-קורונה וירוס).

נדבק אחר מאותו המלון טס להאנוי בירת ויאטנם ומתאשפז שם עם דלקת ריאות קשה שהרופאים שם אינם מכירים. הם קוראים למומחה, ד"ר קרלו אורבני, רופא איטלקי המוצב בהאנוי כנציגו של ארגון הבריאות העולמי. ד"ר אורבני בודק את החולה עם הסימפטומים הלא רגילים, ומתריע לממוניו על חשש למגיפה חדשה. בתוך מספר ימים 40 מאושפזים ורופאים בבית החולים בהאנוי נדבקים בדלקת הריאות החמורה, ושבעה מהם מתים. רופאי בית החולים מחליטים להגן על העיר, נועלים את בית החולים ומבודדים את עצמם מהעולם. במשך שבועיים, ד"ר אורבני ממשיך לעבוד ברציפות בבית החולים, תוך שהוא שולח דיווחים בלתי פוסקים לארגון הבריאות העולמי ומתריע על המגיפה החדשה והמאיימת. הדיווחים שלו מניעים את העולם לפעול ומתחיל מאמץ משותף בין מדינות לבלימת המגיפה. אחרי שבועיים, וכשהוא מרגיש בריא, ד"ר אורבני עוזב את בית החולים וטס לתאילנד כדי להרצות בכנס על המגיפה החדשה. כשהמטוס נוחת הוא כבר חש חולה, ומתאשפז מיד. כעבור שבועיים ימות.

שאר אורחי המלון המקולל מהונג קונג חוזרים בינתיים למדינותיהם ומתחילים שרשרת הדבקות כל אחד במדינתו. בארבעת החודשים הבאים יידבקו מאות אנשים בסינגפור, קנדה וטיוואן, ואלפי אנשים בהונג קונג ובסין שם התחילה המגיפה. אחוזי התמותה נוראיים, 10% מהחולים. אבל, בזכות הזיהוי המהיר בתוך ימים של מקור ההתפשטות הראשוני מחוץ לסין, אותה קומה 9 במלון מטרופול שבהונג קונג, מצליחות המדינות השונות לאתר את הנדבקים הראשונים ואת מי שהדביקו בתורם, לבודד אותם, ולבלום את המגיפה. ב5 ביולי 2003, 7 חודשים ו20 יום לאחר המקרה הראשון המתועד, מכריז ארגון הבריאות העולמי על הכחדת המגיפה. סה"כ נדבקו בסארס-קורונה וירוס 8439 בני אדם, ו 812 מהם מתו. ביניהם גם מפיץ העל מהמלון בהונג קונג.

אפילוג: מגיפת הסארס-קורונה ב2003 לא הגיעה כמעט למערב (למעט קנדה) ולא הותירה בו חותם. אבל במזרח ההשלכות היו דרמטיות. בהונג קונג בה התפשטה המגיפה כאש בשדה קוצים ב2003 נסגרו כמעט לחלוטין בתי הספר, שדה התעופה, המסעדות ובתי העסק בעיר. זכרון הפחד מאותה המגיפה צרוב היטב בזכרונם של תושבי הונג קונג, וכשהחלו בינואר 2020 השמועות על מגיפה מסתורית חדשה בסין, החלו תושבי הונג קונג לנקוט באמצעי הגנה כמו מסיכות, חיטוי ידיים, שמירה על מרחק וזהירות כללית. חשודים במחלות ריאות נבדקו מייד ובודדו. בעקבות האסטרטגיה הזו היה גל הקורונה הראשון בהונג קונג קטן משמעותית מאשר במקומות אחרים בעולם.

בתמונה – ד"ר קרלו אורבני, הרופא האיטלקי שהציל את העולם, 1956-2003. הפוסט הזה מוקדש לזכרו.